צנרת ביוב בשיפוץ בקצרה
צנרת ביוב בשיפוץ נקבעת בשלושה פרטים: קוטר, שיפוע ונקודת גישה לניקוי. שלושתם עולים כמעט כלום בזמן העבודה והרבה אחריה.
שלושת הפרטים שקובעים הכל
צנרת ביוב בשיפוץ היא החלק שאף אחד לא מתלהב ממנו, והוא היחיד שלא ניתן לשנות אחרי שסוגרים. שלושה פרטים קובעים אם תחיו איתו בשלום עשרים שנה: קוטר הצינור, השיפוע שלו, והאם יש נקודה שדרכה אפשר לנקות אותו.
אנחנו עובדים בכל הדרום, כולל שירותי ביובית בבאר שבע; כדאי לקרוא גם על מה אומר ריח מבור ספיגה בחצר, ולפרטים דרך הצוות שלנו.
אנחנו מגיעים גם ליישובים הקטנים באזור, כולל ביובית בחורה.
הקוטר הוא הפשוט מהשלושה. במטבח כדאי לעבוד בקוטר רחב מהמינימום המקובל, כי שומן מצמצם את המעבר עם השנים והפרש העלות בזמן שיפוץ הוא עשרות שקלים. השיפוע חשוב לא פחות: שיפוע חד מדי מעביר מים מהר ומשאיר מוצקים במקום, ושיפוע מתון מדי משאיר הכל.
הפרט השלישי הוא זה ששוכחים. צנרת שנסגרת בלי נקודת גישה מחייבת לפרוץ ריצוף בכל פעם שמשהו נתקע. פתח ניקוי אחד במקום נכון עולה מעט בזמן העבודה וחוסך אלפים בפעם הראשונה שצריך אותו.
הטעויות שחוזרות בשיפוצים
הנפוצה ביותר היא שאריות בנייה שנשטפו לקו. מלט, טיח ודבק ריצוף שנשטפו מדלי לתוך אסלה או נקודת ניקוז מתקשים בתוך הצינור ויוצרים מכשול קשה שספירלה לא מצליחה לפרץ. זו הסיבה לסתימות הראשונות בבתים אחרי שיפוץ.
השנייה היא חיבור מרזב או ניקוז מרפסת לקו הביוב, בדרך כלל כי זה החיבור הקרוב ביותר. בחורף הראשון זה חוזר כהצפה, ולמה זה קורה הסברנו בהסבר על חיבור מרזבים לקו.
השלישית עדינה יותר: מעבר נקודה למרחק שדורש שיפוע שאין לו. זה עובד בהתחלה, כשהצינור חלק לגמרי, ומתחיל להיתקע אחרי שנתיים של שימוש. בשלב הזה כבר קשה להוכיח שהסיבה בביצוע ולא בשימוש.
מה לתעד לפני שסוגרים
תיעוד של צנרת ביוב בשיפוץ לוקח עשר דקות ושווה שנים. לפני שיצקו בטון או סגרו רצפה, צלמו את כל מסלול הצנרת עם סרט מדידה פתוח לידו. צילום מכל חדר רטוב, עם מרחק מנקודה קבועה כמו פינת החדר, הופך כל עבודה עתידית לקצרה וזולה יותר.
שווה גם לשאול את הקבלן שתי שאלות לפני הסגירה: איפה נקודת הניקוי ואיך מגיעים אליה, ואם נעשתה בדיקת זרימה עם מים בכל נקודה. קבלן שעושה עבודה טובה יענה מיד, כי הוא בדק את זה בלאו הכי.
מי שרוצה לסגור את העניין לגמרי יכול לצרף צילום קו אחרי השיפוץ ולפני הכניסה לבית. זו בדיקה של רבע שעה שמוצאת שאריות בנייה בזמן שהקבלן עדיין בקשר, ולא שנה אחרי שהוא סיים.
בבתים במושבים שעוברים הרחבה זה הרגע לסדר גם את הקו היוצא, כמו בעבודות שלנו בשדות נגב.
בישובים של בתים פרטיים חדשים יחסית, הסתימה הראשונה מגיעה לעתים מליקוי ביצוע ולא מבלאי. אנחנו רואים את זה הרבה בלהבים.
בתוספת בנייה או בשיפוץ שמערב קבלן, הכללים לגבי פינוי ותיעוד דומים לאלה של אתר פעיל, והם מרוכזים במדריך על שאיבת ביוב באתר בנייה.
הנזק היקר ביותר בשיפוץ הוא מלט שיורד לקו ומתקשה בתוכו. מה עושים אז מתואר בעמוד על הסרת בטון מהצנרת. מה שכתוב כאן מבוסס על העבודה היומיומית של ביובית פלוס בשטח, ולא על חיפוש באינטרנט.
רקע כללי על עבודות שיפוץ ועל השלבים שלהן יש בערך שיפוץ בויקיפדיה.
שאלות נפוצות
אפשר, אבל זה נקבע לפי מרחק מנקודת היציאה ולפי השיפוע שאפשר ליצור. מעבר למרחק מסוים צריך להרים את מפלס הרצפה, וזה כבר שיקול אחר לגמרי בתכנון. שיפוע קטן מדי הוא הסיבה הנפוצה לסתימות חוזרות אחרי שיפוץ, ולכן שווה לסגור את זה עם האינסטלטור לפני שמפרקים.
בבתים פרטיים מקובל לעבוד בקוטר רחב יותר מהמינימום, כי שומן מצר את המעבר עם השנים. הפרש המחיר בין הקוטרים זניח בזמן השיפוץ, ואילו החלפה בדיעבד דורשת פירוק ריצוף. אותו היגיון תקף גם למספר החיבורים: כל מפגש מיותר הוא נקודה שבה משהו ייתפס בעתיד.
לא חובה, אבל זו בדיקה שעולה מעט ומוצאת שאריות בנייה שנשארו בקו: טיט, שברי אריחים או דבק. אלה הסיבה לסתימות הראשונות בבתים אחרי שיפוץ, והן מופיעות בדרך כלל בחודשים הראשונים. צילום בסוף העבודה גם נותן לכם תיעוד של מה שנעשה, לפני שהריצוף מכסה הכול.