ריח מבור ספיגה בקצרה
ריח מבור ספיגה בחצר מגיע משלושה מקומות: מכסה שלא אוטם, אוורור חסום על הגג, או קרקע רוויה שמעלה את מה שאמור לחלחל.
למה הריח בחוץ מעיד על משהו אחר
ריח מבור ספיגה בחצר מספר סיפור אחר לגמרי מריח שעולה בתוך הבית. בתוך הבית החשוד העיקרי הוא סיפון שהתייבש או אטימה שנפתחה. בחצר אין סיפונים ואין אטימות, ולכן מה שנשאר הוא שלושה מקומות בלבד.
אנחנו עובדים בכל הדרום, כולל ביובית בבאר שבע; כדאי לקרוא גם על מה שונה בביוב בבית ישן ומה כדאי לבדוק, ולפרטים דרך השירות שלנו בדרום.
אנחנו מגיעים גם ליישובים הקטנים באזור, כולל ביובית בלקיה.
הגזים שנוצרים בתוך בור הם תוצאה של תהליך ביולוגי שעובד כל הזמן, והם אמורים לצאת דרך צינור אוורור שעולה מעל גג הבית. כשהמסלול הזה עובד, אף אחד לא מריח דבר בחצר גם כשהבור מלא למחציתו.
לכן המשפט החשוב במדריך הזה הוא שריח בחצר אינו סימן לבור מלא. הרבה לקוחות מזמינים שאיבה בגלל ריח, משלמים, ואחרי שבוע הריח חוזר בדיוק כמו קודם, כי הסיבה מעולם לא היתה כמות הנוזלים.
מאיפה מגיע הריח מבור הספיגה?
הראשון הוא המכסה. מכסה בטון שיושב ישר אוטם במשקל עצמו, אבל מכסה סדוק, מכסה שהוחלף בלוח מאלתר או מכסה ששוכב על שוליים מרוסקים משאיר פתח שדרכו הגזים יוצאים בגובה האף.
השני הוא האוורור עצמו. צינור האוורור עולה על הקיר ומסתיים מעל הגג, וקן של ציפור, עלים או רשת שנסתמה חוסמים אותו בלי שרואים. במצב זה הלחץ מחפש דרך אחרת ומוצא אותה בדרך כלל דרך המכסה.
השלישי הוא הקרקע עצמה. כשהאדמה מסביב לבור רוויה, הנוזלים לא מחלחלים ועולים קרוב לפני השטח. זה מסביר למה הריח מופיע דווקא אחרי גשם ונעלם באביב, ולמה מדובר לעיתים באותה תופעה שמתוארת במדריך על בור ספיגה בחורף.
הבדיקה שמפרידה ביניהם פשוטה. ריח שמתגבר כשעומדים צמוד למכסה מצביע על אטימה. ריח שמורגש בכל החצר ומתעצם בשעות חמות מצביע על אוורור. ריח שמופיע רק אחרי ימי גשם מצביע על קרקע רוויה.
מתי זה כבר עניין של בטיחות
בריכוז נמוך באוויר פתוח מדובר במטרד ולא בסכנה. מה שכן מסוכן הוא המקום שממנו הריח יוצא: מכסה רעוע, שבור או מוסט הוא סיכון נפילה לילדים ולבעלי חיים, ואת זה מסדרים באותו יום ולא בשבוע הבא.
מה שאסור לעשות הוא לרדת פנימה ולבדוק. הגזים שמצטברים בתא סגור כבדים מהאוויר ומצטברים למטה, ואדם שמאבד הכרה שם לא יכול לעלות לבד. פתיחה קצרה מלמעלה לבדיקה בסדר, כניסה לעולם לא.
ברוב המקרים שבהם הגענו, ריח מבור ספיגה נפתר בעבודה קצרה וזולה יחסית: אטימה מחדש של המכסה או ניקוי פתח האוורור בגג. רק כששני אלה תקינים והריח נשאר, שווה לבדוק את הקו היוצא מהבית בצילום קו.
בבתים צמודי קרקע עם חצר זו הקריאה האופיינית של סוף הקיץ, ואנחנו מקבלים אותה הרבה בלהבים ובישובים דומים.
בישובים שבהם רוב הבתים עובדים על בור, הבלבול הזה בין הבור לקטע שלפניו חוזר בכל שבוע, למשל בחורה.
אם לצד הריח הופיעו גם יתושים בקיץ, שווה לבדוק אם המקור בחצר או דווקא בצנרת שבתוך הבית, וההבדל מוסבר במדריך על חרקים שעולים מהניקוז. את העבודה עצמה מבצעת ביובית פלוס בבאר שבע ובכל אזור הדרום.
רקע כללי על הגז שאחראי לריח האופייני ועל תכונותיו יש בערך מימן גופרי בויקיפדיה.
שאלות נפוצות
חום מאיץ את התהליך הביולוגי בתוך הבור ומגביר את לחץ הגזים. במערכת אטומה הם יוצאים דרך האוורור בגג, וכשהוא חסום הם מחפשים דרך אחרת: מכסה לא אטום, סיפון יבש או חיבור שהשתחרר. לכן הריח מופיע דווקא בשעות החמות, כשהלחץ הפנימי בשיא והיציאה התקינה סתומה.
זה הסימן הברור ביותר שהמקור אינו המילוי. בדקו אטימה של המכסה ואת פתח האוורור, ואם שניהם תקינים, את הקו היוצא מהבית אל הבור. ריח שנשאר אחרי שאיבה מגיע כמעט תמיד מגז שבורח בנקודה מסוימת, ולא מכמות השפכים, ולכן עוד שאיבה לא תשנה דבר.
בריכוז נמוך באוויר פתוח מדובר במטרד ולא בסכנה, וריח שמורגש מדי פעם בחצר אינו מסוכן לילדים. מה שכן מסוכן הוא מכסה רעוע או פתוח, ואת זה צריך לסדר באותו יום. גם ריכוז גבוה בתוך שוחה סגורה מסוכן, ולכן אף אחד לא נכנס פנימה בלי ציוד.