איך שורשים בצנרת נכנסים ואיך עוצרים אותם

איך שורש מוצא את הצינור

שורשים בצנרת הביוב לא פורצים דרך דופן שלמה. זו הטעות הנפוצה ביותר, והיא מובילה להחלטות יקרות מדי. שורש מחפש מים ואוויר, וכשהוא פוגש אדי לחות שיוצאים מסדק דק או מחיבור שהתרופף, הוא משנה כיוון וגדל לשם.

אנחנו עובדים בכל הדרום, כולל ביובית בבאר שבע; כדאי לקרוא גם על מה יש בתוך שוחת ביקורת מתחת למכסה בחצר, ולפרטים דרך ביובית בדרום.

אנחנו מגיעים גם ליישובים הקטנים באזור, כולל ביובית בערערה בנגב.

מהרגע שהקצה הדק עבר את הפתח הוא ממשיך להתעבות בפנים, בדיוק כמו שהוא מתעבה באדמה. המבנה שנוצר בתוך הצינור נראה במצלמה כמו מברשת: רשת צפופה שתופסת נייר, שומן ומגבונים. הסתימה שאתם חווים היא הנייר והשומן, אבל מה שמחזיק אותם במקום הוא השורש.

זו גם הסיבה שהבעיה מופיעה בדרך כלל בבתים ותיקים. צנרת חרס ואזבסט מהשנות השבעים והשמונים בנויה מקטעים קצרים עם חיבור כל מטר וחצי, וכל חיבור כזה הוא פתח אפשרי. צנרת מודרנית מונחת בקטעים ארוכים ומרותכת, ולכן יש בה הרבה פחות הזדמנויות.

דוגמה להמחשה: בבית פרטי בלהבים צילמנו קו שנסתם שלוש פעמים בשנה. השורש נכנס בחיבור אחד, שבעה מטר מהבית, והעץ עצמו עמד בצד השני של החצר. המרחק לא מגן, כי שורשים נודדים לאורך מטרים כשיש להם לאן.

למה חיתוך לבד לא מספיק

חיתוך מכני עושה בדיוק מה שהוא מבטיח: מסיר את מה שבפנים ומחזיר את הקוטר. מה שהוא לא עושה זה לסגור את הפתח שדרכו השורש נכנס. מבחינת העץ המצב לא השתנה, והוא ממשיך לצמוח לאותו מקום.

בשטח הטווח המקובל הוא שנה עד שלוש עד שהקו חוזר לאותו מצב, תלוי בעונות ובכמות המים שהעץ מקבל ממקורות אחרים. בקיץ יבש החזרה מהירה יותר, כי הצינור הוא מקור המים היציב היחיד באזור.

לכן החלטה נכונה מתחילה בצילום. בצילום קו רואים אם מדובר בפתח אחד או בעשרה, ובאיזה מצב הדופן עצמה. קו עם פתח אחד מוגדר שווה שיקום מקומי, וקו שכל חיבור בו מחליף מים עם האדמה לא ישתנה משום חיתוך.

הפתרון שעוצר את המחזור הוא שיקום בשרוול פנימי, שיוצר צינור אטום בתוך הישן ומבטל את הפתחים. הוא עולה יותר מחיתוך בודד, ופחות מחיתוך שחוזר כל שנתיים עשר שנים קדימה.

מה עושים עם העצים שכבר נטועים

כשיש כבר שורשים בצנרת, רוב האנשים שואלים אם צריך לעקור, והתשובה ברוב המקרים שלילית. עץ בוגר בחצר שווה יותר ממה שעולה להגן עליו ממנו, והגנה אפשרית בלי לגעת בעץ. מה שעובד זה להפריד בין השתיים: מחסום אנכי בעומק בין העץ לקו, או הסטת הקו בעת עבודה גדולה ממילא.

מה שכן כדאי לשנות הוא השקייה. עץ שמקבל מים בקביעות מנקודה קבועה מפתח שורשים לכיוון הזה, ולא לכיוון הצנרת. זה לא פתרון לבעיה קיימת, אבל בחצר חדשה זה שינוי שלא עולה כלום.

ומי שכבר חי עם הבעיה צריך להפסיק להמתין לסתימה הבאה. שטיפה וחיתוך מתואמים אחת לשנה, בסוף הקיץ, עולים פחות מקריאה דחופה בערב גשום ונותנים שנה שקטה. שורשים בצנרת הם בעיה שמנהלים, לא בעיה שנעלמת.

מי שהסתימה אצלו חוזרת ולא בטוח שהסיבה היא שורשים ימצא במדריך על סתימה חוזרת את שלושת הגורמים הנפוצים ואת הדרך להפריד ביניהם.

בישובים עם עצים בוגרים לאורך המדרכות זו הסיבה השכיחה ביותר לסתימות חוזרות, ואנחנו פוגשים אותה הרבה בערד.

בישובים ותיקים שבהם העצים מבוגרים מהצנרת, התופעה עונתית וצפויה. אנחנו רואים את זה כל שנה בירוחם. את העבודה עצמה מבצעת ביובית פלוס בבאר שבע ובכל אזור הדרום.

רקע כללי על מבנה השורש ועל הדרך שבה הוא מאתר מים יש בערך שורש בויקיפדיה.