בור ספיגה בחורף בקצרה
בור ספיגה בחורף מתמלא מהר יותר כי הקרקע סביבו רוויה ולא מקבלת מים, ולא בהכרח כי משהו בו התקלקל.
מה קורה לקרקע בעונה הגשומה
בור ספיגה בחורף מתנהג אחרת משאר השנה, והסיבה אינה בבור אלא מסביבו. הבור לא מאחסן נוזלים, הוא מעביר אותם לקרקע. כשהקרקע ספוגה מי גשמים, אין לה מקום לקלוט עוד, והנוזלים נשארים בפנים.
אנחנו עובדים בכל הדרום, כולל ביובית בבאר שבע; כדאי לקרוא גם על מה שונה בשאיבת בוצה במשק חקלאי, ולפרטים דרך ביובית פלוס.
אנחנו מגיעים גם ליישובים הקטנים באזור, כולל ביובית בשגב שלום.
זו הסיבה שבית ששואב פעם בשנה באוגוסט מוצא את עצמו מזמין שאיבה שלישית בפברואר. לא השתנה השימוש, לא נכנסו אורחים, פשוט הקרקע עבדה בקיץ והפסיקה לעבוד בחורף.
בדרום התופעה חדה יותר ממה שחושבים. קרקע לוסית וחרסית סופגת מצוין כשהיא יבשה וכמעט נאטמת כשהיא רוויה. שלושה ימים של גשם רציף משנים את קצב החלחול לשבועות.
איך להבדיל בין עונה לתקלה
הבדיקה הראשונה היא מה צבע המים בבור. מים צלולים יחסית אומרים שמה שממלא אותו מגיע מבחוץ ולא מהבית. במקרה הזה חפשו מכסה שבור, מרזב שמנוקז לשם או שיפוע חצר שמוביל מים לכיוון המכסה.
הבדיקה השנייה היא תזמון. אם הבור מתמלא בימים שאחרי גשם ולא בסופי שבוע עמוסים, המקור הוא העונה ולא המשפחה. השוואה פשוטה של שתי שאיבות עם תאריך מספרת את זה טוב מכל תחושה.
אם שני הסימנים שליליים והתדירות עדיין עולה, מדובר בדרך כלל בדופנות שנאטמו או בקו היוצא מהבית. מה מפריד בין המצבים האלה מפורט במדריך על תדירות הריקון.
מה עושים לקראת החורף הבא
מי שרוצה למנוע בור ספיגה בחורף שעולה על גדותיו ישים לב: שתי פעולות בספטמבר משנות את כל העונה. הראשונה היא שאיבה מלאה לפני הגשם הראשון, כדי להיכנס לעונה עם נפח פנוי. השנייה היא שטיפת הדופנות בלחץ, שמסירה את שכבת הבוץ והשומן שמצמצמת את החלחול בלאו הכי.
מה שלא עובד זה להגדיל את הבור. נפח גדול יותר קונה עוד כמה ימים, אבל קצב החלחול נשאר זהה כי הוא תלוי בקרקע. מי שמגיע לשלוש וארבע שאיבות בחורף צריך לבדוק מעבר למיכל אטום או חיבור לקו עירוני, והשיקולים מופיעים במדריך על בור מול בריכה.
ואם בכל זאת הגעתם לפברואר עם בור ספיגה שמתמלא כל שלושה שבועות, עדיף לקבוע מועדים מראש עד סוף העונה. שאיבה מתואמת באמצע השבוע עולה פחות מקריאה בליל סערה, כשכל הישוב מתקשר באותן שעתיים.
באזורים עם קרקע כבדה התופעה חדה במיוחד, והיא חוזרת בכל חורף במושבי מרחבים.
בישובים עם מגרשים רחבים התופעה בולטת עוד יותר, כי החצר שמנקזת אל המכסה גדולה יותר. אנחנו פוגשים את זה כל חורף בערערה בנגב.
חלק מהמים שמגיעים לבור בחורף הם מי נגר מהחצר, והדרך להרחיק אותם מתוארת במדריך על תעלת ניקוז בחצר. את הטיפול בשטח מבצעת ביובית פלוס, עם אותם מחירים בכל ישוב בדרום.
רקע כללי על תנועת מים בקרקע ועל רוויון יש בערך חלחול בויקיפדיה.
שאלות נפוצות
ברוב המקרים כן. כשהקרקע מתייבשת באביב קצב החלחול חוזר לעצמו, והתדירות יורדת בלי שעשיתם דבר. אם התדירות נשארת גבוהה גם במאי, הבעיה אינה עונתית אלא קבועה: קרקע שנסתמה, דליפה פנימית או חיבור מרזב לקו. אז שווה לצלם ולא להמשיך לשאוב באותו קצב.
כן, וזו העצה השימושית ביותר במדריך הזה. בור שנכנס לעונה ריק קונה לכם שבועות של נפח בדיוק כשהקרקע לא עוזרת. מעבר לזה, שאיבה בסוף הקיץ נעשית בתור נוח ובמחיר רגיל, בעוד שאחרי הגשם הראשון כולם מזמינים באותו שבוע וזמני ההגעה מתארכים.
מים צלולים יחסית בבור והתמלאות שמגיעה בימים שאחרי גשם ולא בימים עמוסים בבית. זה מצביע על חדירה מבחוץ: מרזב שמחובר לקו, מכסה לא אטום, או קרקע רוויה שדוחפת מים פנימה. בדיקה פשוטה היא לשפוך דלי מים למרזב ולראות אם הוא מגיע לשוחה.